אלישקוב אלון אתי וסימון נ' חב` הפניקס ואח'

פסק דין

התובעים הגישו תביעה זו ע"ס 30,000 ₪, בגין תאונת דרכים שארעה ביום 7.8.2005 במהלכה ניזוק רכבם באופן מוחלט.

לא היתה מחלוקת כי האחריות לתאונה היא על נהג המשאית, הנתבע 3, המבוטח ע"י הנתבעת 1 (להלן: "הפניקס").

אין מחלוקת עוד, כי הנזק הישיר כתוצאה מהתאונה עומד על סך של 21,347 ₪ (19,200 ₪ נזק לפי חוו"ד השמאי, 860 ₪ גרירה ו- 1,287 ₪ שכ"ט השמאי).

אין גם מחלוקת כי הפניקס פיצתה את התובעים בסך של 26,000 ₪, היינו כל הנזק הישיר בתוספת 4,653 ₪.

יחד עם זאת, התובעים עצמם קיבלו רק 21,495 ₪ מסכום זה, כיוון שהם פנו לעורך דין, אשר גבה שכר טרחה בסכום ההפרש 4,505 ₪.

כאמור לעיל, הפניקס כבר שילמה בגין התאונה סך של 26,000 ₪. בתביעה זו ע"ס 30,000 ₪, למעשה טוענים התובעים כי יש לפצותם בסך כולל של 56,000 ₪, שהם 260% מעבר לנזק הישיר.

הנתבעים טוענים כי הם זכאים לפיצוי כה גבוה בגין שלוש עילות מרכזיות: ראשית, האיחור של כשנה בהעברת הכסף ע"י הפניקס. שנית, העדר הפיצוי בגין שכר טרחת עורך הדין. שלישית, נזקים עקיפים ייחודיים שנגרמו להם מהתאונה מעבר לנזק הישיר.

איחור בהעברת הכסף – סעיף 27 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, קובע כדלקמן:

"תגמולי הביטוח ישולמו תוך 30 ימים מהיום שהיו בידי המבטח המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותו, אולם תגמולי ביטוח שאינם שנויים במחלוקת בתום לב ישולמו תוך 30 ימים מהיום שנמסרה למבטח תביעה לפי סעיף 23(א), והם ניתנים לתביעה בנפרד מיתר התגמולים..."

סעיף 28א' לחוק הנ"ל קובע כדלקמן:

"מבטח בביטוחים אישיים, שלא שילם את תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב, במועדים שבהם היה עליו לשלמם לפי סעיף 27, יחייבו בית המשפט... ...בתשלום ריבית מיוחדת בשיעור שלא יעלה על פי שלושה מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961...".

התובעים טוענים איפוא, כי יש לחייב את הפניקס בריבית מיוחדת בגין האיחור בתשלום סכום הפיצוי.

מהו אותו "סכום שאינו שנוי במחלוקת בתום לב", שאי תשלומו במועד יכול להביא לפסיקת ריבית מיוחדת? ההלכה הפסוקה פרשה זאת בצמצום ניכר:

"על מנת להראות כי המחלוקת הינה בתום לב, על המבטח להציג טעם ענייני ואמיתי, אשר יכול להיות מבוסס על טיעון עובדתי ויכול להיות מבוסס על טיעון משפטי... ...במקרה שלפנינו העלתה אליהו טיעונים אשר ללא ספק עונים על דרישה זו, ובהם טיעונים בדבר כך שהממצאים העובדתיים מעידים על כך שלא אירע מקרה ביטוח בהתאם לתנאי הפוליסה, וטיעונים בדבר הפרתה של מאגר את תנאי הפוליסה. גם אם לא מצאנו לנכון לקבל טיעונים אלה, אין אנו סבורים, כאמור, כי הם נטענו בחוסר תום-לב..." (ע"א 11628/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מאגר ציוד בע"מ, תק-על 2007(4), 4462 , 4472).

"...הריבית המיוחדת נושאת אופי של סנקציה אשר יש לנקוט הקפדה יתירה בטרם תוטל על המבטח, ויש להותירה לאותם מקרים מיוחדים ונדירים בהם הוכח באופן ברור חוסר תום לבו של המבטח בסירובו לקיים את חיובו, אף שעל פי מבחני תום הלב החיוב לשלם את תגמולי הביטוח לא אמור היה להיות שנוי במחלוקת באופן אמיתי..." (רע"א 2244/04 ר.ד. משקאות גורמה בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2004(4), 2013 , 2014).

משעלה החשד כי תנאים הקבועים בפוליסה לא מולאו, התפרסה המחלוקת על מישורים נוספים, בהם מתמקד הליך משפטי זה. גם אם נדחו חלק מטענותיהם של המערערים, אין המדובר כאן במקרה שאינו שנוי במחלוקת בתום לב, לא בראשיתה של הפרשה ולא בהמשכה..." (ע"א 4819/92 כרמי עוזי נ' ישר מנשה (המשיב והמערער בערעור שכנגד), פ"ד מט(2), 749 , 777-778).

לפיכך נראה, כי על פי ההלכה הפסוקה רק בנסיבות חריגות של חוסר תום-לב בולט וחריג, יחוייב המבטח בריבית המיוחדת.

התובעים טוענים כי הסכום הנ"ל (26,000 ₪) או חלקו, היה סכום שאינו שנוי במחלוקת בתום לב, וכי הוא שולם באיחור של שנה, רק בחודש ספטמבר 2006.

אין מחלוקת כי בתחילה פנו התובעים לפניקס בקשר לביטוח של הרכב בו נהגה הנתבעת 4, ונענו כי הנתבעת 4 איננה אחראית לתאונה, אלא המשאית הנהוגה ע"י הנתבע 3.